פרשת במדבר

מתורת האדמו"ר הרב יעקב ישראל איפרגאן שליט"א.

בפרשתנו במדבר הקב"ה פונה למשה במילה "וידבר" וידוע שכאשר יש פניה בלשון זו, זה בא ללמד על לשון קשה, ונשאלת השאלה על מה היה צריך לפנות אליו כך? אלא דיבור קשה יש לו כמה בחינות, פעמים כפי פשט הדברים, קשה, כי ישנו כעס על מעשה מסוים או על מצב מסוים, אבל פעמים לשון קשה באה להראות על ביקורת וזוהי המשמעות כאן, הקב"ה פונה למשה במדבר על מנת שימסור לעם ישראל שהתורה ניתנה במדבר ויש כאן ביקורת גדולה, כלומר הבחנה, מה עניין מדבר לתורה ועוד שישנו ציון גם לשם המדבר, "מדבר סיני". ולכן בשביל להבין את משמעות הדברים נקדים בקצרה הסבר מה מהותו של המדבר ומהו שמו. מדבר זה מקום מופקר, מדבר זה מקום יבש, מדבר זה מקום שחסר בו את כל הדברים ואפילו המינימאליים. "סיני" לכאורה שם של הר מוכר, אבל כשאנו באים למשמעות של חז"ל לשם הזה נלמד שזה לא סתם שם. אומרים רבותינו "למה ניקרא סיני מפני שירדה שנאה לאומות העולם על ישראל".

ואחרי ידיעה זו נבין מה היא הביקורת, ראשית אנו צריכים בכל רגע לבקר את עצמנו, ומתי הביקורת תועלתה מרובה? רק כאשר אנו נטולים כל נגיעה עצמית, כאשר אנו נתנהג כמו מדבר יקל עלינו לבקר את עצמנו נכון. וכך נדע לשפר ולהמשיך הלאה, וכן אנו צרכים לדעת כאשר אנו עולים נשים על ליבנו איך לא לגרום לשנאה אצל אחרים עלינו. ולכן סוד סולם העלייה הרוחני שחייב בדרך שימת לב יתרה למצוות שבין אדם לחברו שכפי הידוע זה התנאי שהתנה הלל עם אותו גוי שבקש להיכנס תחת כנפי השכינה " מה ששנוא עליך אל תעש לחבריך".

כאשר אדם משים עצמו כמדבר ורואה את חסרונותיו כמבואר זו היא בחינת הסרת הקליפות מעליו וכך הוא נקי וטהור לעבודת ה'.

וזו היא השנאה של אומות העולם, משום שאומות העולם כל ייחודם זה העולם הזה והנאותיו וחוסר אכפתיות מהשני והעיקר שיפור מצבי ומילוי תאוותי עד אין סוף ועד שמגעים למצבים שתצלנה אוזניים משמוע וכול זה כי הם חסרי רסן ואין להם מעצורים כי אין להם לא תורה ולא הורה ולכן כבהמות נדמו אבל לא זה חלק ישראל הדבקים ב-ה' ובתורתו ובקיום מצוותיו ואין להם שום חיי הפקר אלא הכול מבוקר ובדוק. ולכן שגוי רואה יהודי שמתנהג כמדבר ומפקיר את עצמו לכל ומוותר על כל הנאות העולם הזה. גוי לא יכול לסבול זאת ולכן הוא בוחר לשנוא את היהודי. וכך מובן מה שנאמר על לוט שאינו יכול באברהם ובאלוהיו לוט לא יכול לסבול את דרכו של אברהם אבינו, הפריע ללוט איך שאברהם חי חיי רוח חיים מבוקרים, לוט רוצה בחיי הפקר ולכן לא היה לו אפשר להיות במחיצתו של אברהם. וכפי לוט כך כול אומות העולם לכן הם שונאים אותנו שאנו כמדבר.

ובאמת מי שזוכה לכך ומתנהג בצורה של "אין עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב" יזכה שהשכינה תשרה עליו מבחינת "לכתך אחרי במדבר". חלילה להבין שכאשר אדם עושה עצמו כמדבר יחשוב עצמו שהוא לא שווה אלא חייב להפריד בין הדברים. מטרת עצמיות המדבר רק באה להקנות לנו עניין הביקורת אבל האדם צריך לדעת שאדם חשוב ויכול להגיע למקומות עילאיים ולכן בהמשך התורה מזכירה לנו מהיכן באנו ולאיזה אבות אנו קשורים ולכן כתוב " שאו את ראש כל עדת בני ישראל למשפחתם לבית אבתם" כי כאשר אנו יודעים מהכן באנו אנו יותר נשתדל וכפי שכתוב "הביטו אל צור חצבתם ואל מקבת בור נקרתם הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תחוללכם כי אחד קראתיו ואברכהו וארבהו". וכך נזכה לנשיאה מבחינת "שאו את ראש…"

דברי הזוהר על פרשתנו: כֵּיוָן דְּאוֹרַיְיתָא וּמַשְׁכְּנָא אִתּוֹקָמוּ, בָּעָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְמִפְקַד (דף קי"ז ע"ב) חֵילוֹי דְּאוֹרַיְיתָא, כַּמָה חַיָּילִין אִינּוּן דְּאוֹרַיְיתָא, כַּמָה חַיָּילִין אִינּוּן דְּמַשְׁכְּנָא. תָּא חֲזֵי, כָּל מִלָּה דְּבָעֵי לְאִתְיַישְּׁבָא בְּדוּכְתֵּיהּ, לָא מִתְיַישְּׁבָא עַד דְּאִדְכַּר בְּפוּמָא, וְאִתְמְנֵי עָלָהּ. אוּף הָכָא, בָּעָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְמִפְקַד חַיָּילִין דְּאוֹרַיְיתָא, וְחַיָּילִין דְּמַשְׁכְּנָא, וְכֻלְּהוּ הֲווֹ כְּחַד וְלָא מִתְפָּרְשֵׁי דָּא מִן דָּא, כֹּלָּא כְּגַוְונָא דִּלְעֵילָּא, דְּהָא אוֹרַיְיתָא וּמַשְׁכְּנָא לָא מִתְפָּרְשֵׁי דָּא מִן דָּא, וְאָזְלִין כַּחֲדָא. תרגום: כֵּיוָן שֶׁהַתּוֹרָה וְהַמִּשְׁכָּן הוּקְמוּ, רָצָה הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא לִפְקֹד הַחֲיָלוֹת שֶׁל הַתּוֹרָה, כַּמָּה צְבָאוֹת הֵם שֶׁל הַתּוֹרָה, כַּמָּה צְבָאוֹת הֵם שֶׁל הַמִּשְׁכָּן. בֹּא רְאֵה, כָּל דָּבָר שֶׁצָּרִיךְ לְהִתְיַשֵּׁב בִּמְקוֹמוֹ, לֹא מִתְיַשֵּׁב עַד שֶׁנִּזְכָּר בַּפֶּה, וּמִתְמַנֶּה עָלָיו. אַף כָּאן – רָצָה הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא לִפְקֹד חֵילוֹת הַתּוֹרָה וְחֵילוֹת הַמִּשְׁכָּן, וְכֻלָּם הָיוּ כְּאֶחָד וְלֹא נִפְרָדִים זֶה מִזֶּה, הַכֹּל כְּמוֹ לְמַעְלָה, שֶׁהֲרֵי הַתּוֹרָה וְהַמִּשְׁכָּן לֹא נִפְרָדִים זֶה מִזֶּה, וְהוֹלְכִים כְּאֶחָד.) וּבְגִין כַּךְ, חַיָּילֵיהוֹן עָאלִין בְּחוּשְׁבָּנָא לְאִשְׁתְּמוֹדְעָא גַּבַּיְיהוּ, בַּר אִינּוּן אַחֲרָנִין דְּלֵית לוֹן חוּשְׁבָּנָא. וּבְגִין כַּךְ כְּתִיב, וַיְדַבֵּר יְיָ אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי בְּאֹהֶל מוֹעֵד. אִי בְּאֹהֶל מוֹעֵד, אֲמַאי בְּמִדְבַּר סִינַי. אֶלָּא חַד לְאוֹרַיְיתָא וְחַד לְמַשְׁכְּנָא. וְהַאי וְהַאי, בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית, וְכֹלָּא חַד, וְהַאי אִקְרֵי (מלכים א ו) חֹדֶשׁ זִיו רֶמֶז לְהַהוּא יַרְחָא וְשַׁתָּא דְּנָהִיר לְסִיהֲרָא, דְּהָא כְּדֵין עָלְמִין כֻּלְּהוּ אִשְׁתְּכָחוּ בִּשְׁלִימוּ. לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, לְאִשְׁתְּמוֹדְעָא דְּהָא כַּד נַפְקוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן הֲוָה. ( תרגום: וּמִשּׁוּם זֶה חֵילוֹתֵיהֶם עוֹלִים בְּחֶשְׁבּוֹן לְהִוָּדַע אֲלֵיהֶם, פְּרָט לְאוֹתָם אֲחֵרִים שֶׁאֵין לָהֶם חֶשְׁבּוֹן. וְלָכֵן כָּתוּב, וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי בְּאֹהֶל מוֹעֵד. אִם בְּאֹהֶל מוֹעֵד, לָמָּה בְּמִדְבַּר סִינַי? אֶלָּא אֶחָד לַתּוֹרָה וְאֶחָד לַמִּשְׁכָּן. וְזֶה וָזֶה – בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית, וְהַכֹּל אֶחָד, וְזֶה נִקְרָא חֹדֶשׁ זִיו, רֶמֶז לְאוֹתוֹ חֹדֶשׁ וְשָׁנָה שֶׁמֵּאִיר לַלְּבָנָה, שֶׁהֲרֵי אָז כָּל הָעוֹלָמוֹת נִמְצָאִים בִּשְׁלֵמוּת. לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, לְהוֹדִיעַ שֶׁכְּשֶׁיָּצְאוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, זֶה הָיָה בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן.).

מדברי הזוהר אלו אנו מבנים את כוח הדיבור וההתמנות של הבורא יתברך וכן אנו מבינים את הקשר בין לומדי התורה שאם החיילים האמתיים לבין המשכן וזה מלמד שהתנאי הראשון להשראת השכינה זה לימוד התורה הקדושה ולכן למרות שלצערנו אין בית מקדש אנו עדיין יכולים לגרום להשכנת שכינה על ידי לומדי התורה שאם חיל אשר בחר ה'. ואנו מחכים ומצפים שהקב"ה ימנה ויפקוד את הפיקוד הגדול שכולנו מחכים ומצפים לו משיח צדקנו ובנין בית מקדשנו בקרוב ממש.