פרשת בהר בחוקותי

מתורת האדמור הרב יעקב ישראל איפרגאן שליט"א.

"אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם".

רש"י מביא את הספרי "שתהיו עמלים בתורה" ללכת בחוקות ה' זה עמל התורה, לעמל התורה אין סוף, כלומר שצריך ללמוד תורה בכל כוחו ותמיד להוסיף ולעמול לדעת עוד ולהבין עד כדי שגמרא אומרת על הפסוק "כי מיץ חלב יוציא חמאה ומיץ אף יוציא דם ומיץ אפים יוציא ריב" במי אתה מוצא חמאה של תורה במי שמקיא חלב שינק משדי אמו עליה, ומיץ אף יוציא דם כל תלמיד שכועס עליו רבו פעם ראשונה ושותק זוכה להבחין בין דם טמא לדם טהור ומיץ אפים יוציא ריב. רואים אנו שממש אין סוף לעסק התורה, ועוד דבר הקשור לעמל התורה זה תוספת ידיעות בכל מקצועות התורה ולכן נבחר היום לכתוב על אותיות התורה שהוא חלק חשוב בלימוד עומק תורתנו הקדושה.

האותיות כותב הרמח"ל (קל"ח פתחי חכמה) כי כל האורות העליונים הם הכנות בסוד המחשבה להכנת כל הבריות. כדי שיצאו הדברים אל הפועל, צריך שהם יבואו לבחינת אותיות. מה שהוכן באורות העליונים, הספירות, צריך להיכנס לבחינת האותיות ומשם תצא אותה בחינה אל הפועל ותיהפך למציאות גלויה. האותיות הן המוציאות לפועל את כוונת הבורא יתברך ברצותו לפעול. כך ראינו בבריאת העולם: בִּדְבַר ה' שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ וּבְרוּחַ פִּיו כָּל צְבָאָם (תהלים לג), על כך אומרת הגמרא: כנגד עשרה מאמרות שבהן נברא העולם. הי נינהו (היכן הן): ויאמר דבראשית (תיבת ויאמר של מעשה בראשית), הני תשעה הוו (הן רק תשע, תשע פעמים נאמרה תיבת ויאמר במעשה בראשית), בראשית נמי מאמר הוא (גם תיבת בראשית הינה מאמר אלא שהיא, כמובא בדברי רשב"י, מאמר סתום, הרי לנו בסה"כ עשרה מאמרות) דכתיב: בִּדְבַר ה' שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ וּבְרוּחַ פִּיו כָּל צְבָאָם (מגילה כא:).

הדיבור הוא גילוי וצירוף של אותיות (שמות). סדרי האותיות מלמדים על סדרי ההנהגה העומדת להתגלות. ההדרגה היא: מחשבה, דיבור, מעשה, ר"ת אד"ם: אדם (מחשבה), דיבור, מעשה. כללות האותיות הן כ"ב אותיות (כ"ז עם ה' סופיות – מנצפ"ך). כ"ב האותיות מסמלות כ"ב מיני סדרים המעידים על שורש הפעולות, כי לכל פעולה יש שורש בפני עצמו והם הנותנים לאורות המצוים בספירות, את הכח לבוא לידי פעולה.

התורה כולה היא שמותיו של הקב"ה ורבותינו אומרים: זכאין אינון כל אינון דמשתדלי באורייתא (אשריהם כל אלו המשתדלים בתורה), בגין דכד ברא קודשא בריך הוא עלמא, אסתכל בה באורייתא וברא עלמא (משום שכאשר ברא הקב"ה את העולם, הסתכל בתורה ובאותיותיה וברא העולם)… דכתיב: (משלי ח) וָאֶהְיֶה אֶצְלוֹ אָמוֹן (וָאֶהְיֶה שַׁעֲשֻׁעִים יוֹם יוֹם מְשַׂחֶקֶת לְפָנָיו בְּכָל עֵת). אל תקרי אמון אלא אומן (זוהר תרומה קסא.).

סדרי האותיות מבוססים על הנהגת חד"ר (חסד, דין, רחמים) ובמילים אחרות: ימין שמאל ואמצע. ג' קוים אלו מצויים בכל אות (צידי האות), כך שכל פעולה נמשכת מכח הרכבה אחת של ג' המידות הנזכרות (חד"ר). ההרכבות השונות המעידות על פעולות שונות, באות לידי ביטוי בצורות האותיות. האותיות נחלקות לחלקי האות, יש חלקים המעידים על סיתום (נקודת האות י') ויש המעידים על התפשטות (קו האות ו'). סיתום מעיד על היות האור נעלם, התפשטות מעידה על גילוי האור הנעלם. התפשטות מעידה על גילוי גדול יותר של האור. (בנקודות נמצא את: נקודת החיריק (למטה מהאות – אִ), נקודת השורוק (באמצע האות – אּ) ונקודת החולם (למעלה מהאות – אֹ), קו הוא קו הקמץ (הכולל גם נקודה – אָ) וקו הפתח (אַ). נקודות נמצא גם בצירי (ב' נקודות – אֵ), בסגול (ג' נקודות – אֶ), בקובוץ (ג' נקודות – אֻ) ובשבא (שתי נקודות – אְ). שלמות האותיות ניכרת בהיותן כלולות מטנת"א: טעמים, נקודות, תגין, אותיות. כל אחת מבחינות אלו משלימה בהן בחינה אחת בסדרי פעולתן, אך הפעולה בעיקרה ניכרת באותיות. עיקר הפעולה – האותיות, שלימות הפעולה – טנת"א (כללות מרכבת האותיות). הספירות הן האורות, כוחות נאצלים הניתנים להיראות, כי את אור אין סוף ב"ה הפשוט, לא ניתן לראות ולהשיג. אור הספירות הוא אור אלה"י ואינו אור מחודש. החידוש הוא בכך שברצון ה' יתברך, ניתן לראות את בחינת הספירות במראה הנבואה, זהו גילוי למקבלים ולא חידוש באלוהו"ת.

כל ספירה היא מידה אחת, כח אחד מכוחותיו של האור, המתגלה מרצון הש"י לברוא עולמו. הספירות היו בבחינת אין סוף ב"ה ככל שאר הכוחות הכלולים בו בהיעלם גמור. בהיגלות הספירות, יש להן סוף וגבול ועתה הן נקראות ספירות. בספירות ברא הקב"ה העולמות ועל ידיהן הוא מנהיג אותם והן עשר הנהגות.

הוראות הספירות היא רק בדמיון הנבואי, כי הן עצמן אינן יכולות להיראות בהיותן אור אלוה"י רוחני, אלא שרצה הבורא שיראו בדרך אורות ובדמיון יבואו בבחינות של פרצופים (ה' פרצופים רוחניים בכללות ובפרטות י"ב פרצופים בכל עולם), עולמות (ה' עולמות בכללות), הלבשה (בחינה תחתונה המלבישה לבחינה העליונה הימנה), עליות וירידות (של אורות ובחינות נוספות), אלא שכל זה הוא מעיד על ראיה נבואית דמיונית, כדי להורות לנו עניינים שונים וסדרי עולם.

המראה הוא לפי מה שיכולה הנשמה לקבל, כי זוהי הדרך היחידה (הדמיונית) בה היא יכולה להשיג. כמובן שצריך לכך דמיון מבורר וטהור של נביא. גם דמיון ומראה זה אינו צורה גשמית חלילה, אלא ראיית הנשמה המשיגה ברוחניות, כיאה לה, השגה והבנה של המציאות, אותה רוצה הקב"ה להבהיר לנביא. הספירות הן מחשבות הפעולות והן השורש. הנבראים הן הפעולות של המחשבות, התוצאות הנגזרות מהשורש. ענין התמונה והדמיון הנמצא בספירות, יוצא מספירת המלכות שהיא שורש התחתונים בהיותה כלולה מכולן.