פרשת אמור

מתורת האדמו"ר הרב יעקב ישראל איפרגאן שליט"א.

הלא כה דברי כאש נאם ה' (ירמיה כג, כט) אופפת עלינו עדיין אווירת הילולת התנא הקדוש רבי שמעון בר יוחאי זיע"א, שכל בית ישראל מכל החוגים והעדות ללא שום יוצא מן הכלל, חוגגים אותה, ואין שום מחיצה מבדלת ביניהם בדבר זה. השמחה בהילולא באה לידי ביטוי בעיקר ע"י הדלקת מדורות, עד שלא תמצא מדורה הרחוקה מחבירתה כמלוא עיניך. וכל זה למה? לכבוד התנא רשב"י.

עצמת האש הזאת, מסמלת את אש התורה, וכפי שאמר הכתוב "הלא כה דברי כאש נאם ה'". נמצא שהתורה נמשלה לאש. האש מורכבת מחום, חמצן וחומר בעירה. כך אנו צריכים לחוש בזמן לימוד התורה: צריך לדעת שכמו שיש באש חמצן, כך בתורה, והיא היא החמצן של העולם. כמו כן הלימוד צריך להיות בחום ובהתלהבות בבחינת שלהבת עולה מאליה. חומר הבעירה בא לרמוז שלא המדרש עיקר אלא המעשה, ולכן ככל שלימוד התורה רוחני לא נמנעים אנו מקיום המצוות המתבטאות בכל גופי החומר הגשמי, כגון תפילין, לולב, ס"ת וכדומה.

כל המצוות בנויות ועשויות מעצם הגשמיות, ללמדך שתורתנו תורת חיים, כמו שנאמר "בכל דרכיך דעהו".  יוצא אפוא, שהילולת רבי שמעון, שהוא סמל התורה שבעל פה כיון שהוא אחד מחשובי מעתיקי השמועה,

באה לומר שהנהגת התורה איננה להיות בתוך ארבע אמות של ביהמ"ד ותו לא, אלא צריך להתעסק בחומר, אלא שיש להביא את החומר לקדושה. וכך חינך רשב"י את בנו, כאשר יצאו מהמערה בפעם השניה, ור' אלעזר לא יכל לסבול שבני אדם עוסקים במלאכתם, וכל מי שהיה נותן עיניו בו, היה שורפו. אביו רבי שמעון היה מרפא ומחייה. בזה לימדנו רבי שמעון את דרך התורה, שצריך לקדש את החומר. ולכן כאשר פגשו יהודי שלקח שני הדסים לכבוד שבת קודש, הבין בנו רבי אלעזר מה תפקידנו בעולם החומרי – לקדש את החומר.  כלומר, גם כאשר עוסקים בתורה ובהתלהבות צריך לדעת שלא המדרש עיקר אלא המעשה. וכל זה מתקיים ונחוֹג ימים ספורים לפני חג מתן תורה, כעין הכנה לחג זה וכדי לדעת איך לומדים תורה וגם להוציא את הדעה הפסולה שישנה רק תורה שבכתב, וחלילה אין תושבע"פ. הרעש הגדול שיש בל"ג בעומר, בא לומר קבל עם ועדה את חשיבות התורה שבע"פ שנמסרת מדור לדור, ע"י גדולי הדור, כגון רשב"י. ונראה לבאר בעניין להבת האש. התגלות זו של הלהבה, היא אותה נקודה של תיקון. מהי נקודת התיקון? "להבה" היא בגימטריה מ"ב. מ"ב גימטריא כחשבון שלש פעמים "יד", כנגד: יד הגדולה, יד החזקה והיד הרמה. מה כחה של יד? שהיא יכולה להתרומם מעל הראש, כך האש והלהבה הם חומר גשמי לכאורה שיוצא נגד כח המשיכה, שנטייתו לעלות תמיד למעלה. וזה בא ללמד את הבחינה של סולם מוצב ארצה כלומר למרות שאנחנו בארציות ו"כח המשיכה" מושך אותנו כלפי מטה ע"י היצה"ר, עם כל זאת אנו צריכים להתגבר ולהתרומם נגד "כח משיכה" זה, ולהוביל למעלה כמו להבת האש. וזו ה"יד" שהזכרנו שההרמשלה מסמלת עליונות, ולכן כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל. כך כל יהודי שנושא ידיו למעלה אם בתפילה אם בתורה, יזכה לגבור על כל הקשיים הסובבים אותו. אמן.

הפסוק אומר "והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש ודלקו בהם ואכלום". אש זו למה היא באה? להבעיר את הקש שהוא עשו. כך כל אחד צריך להבעיר את הקש שבלבו, שהוא יצה"ר, ע"י התגלות האש המפעפעת בו. "והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה" זוהי מדרגה פנימית של הנפש היהודית, שיש בה תשוקה עזה לבוראה. "רשפיה רשפי אש שלהבת י-ה" (שה"ש ח, ו) – בתחילה ישנו מהלך של "רשפיה רשפי אש", אבל אחרי כן זה הופך לשלהבת, ללהבה – ואז יכול האדם להתכלל בבורא עולם.  כלומר, סגולת היום וההתראות החיצונית שמתראה בצורה של להבה, אינה מעשה חיצוני. זוהי נקודה פנימית בנפש של מדרגת שלהבת י-ה.